רחמימוב נ' בנק לאומי לישראל בע"מ ואח'

פסק דין

1.לפניי בקשת רשות ערעור על החלטות כבוד רשם ההוצאה לפועל, מר עיסא סעיד, מיום 16/1/11 ומיום6/2/11 במסגרת תיק הוצל"פ 02-16550-99-9 (להלן "תיק ההוצל"פ").

יוער כי ביום 1/6/11 נעתר כבוד הרשם נ. זיתוני לבקשת המבקשת לארכת מועד.

2.שתי החלטות עומדות בבסיס הבקשה.

האחת, החלטת כבוד רשם ההוצאה לפועל, מר עיסא סעיד מיום 16/1/11 במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת להכריז עליה כחייבת מוגבלת באמצעים, לאחד את תיקיה ולקבוע צו תשלומים. כבוד רשם ההוצל"פ קבע כי ביום 18/5/09 נעתר לבקשה קודמת של המבקשת להכריזה כחייבת מוגבלת באמצעים וניתן צו איחוד כמבוקש בכפוף לתשלום חד פעמי בסך של 1,500 ₪ ותשלום חודשי בתיק האיחוד בסך של 500 ₪. ברם, המבקשת לא מילאה אחר ההחלטה ואף לא שילמה את התשלום הראשוני ועל כן ההחלטה לא נכנסה לתוקף. משכך, דין הבקשה להידחות, מה גם שהמבקשת חדלה מלפרט נתונים אלה בבקשתה.

השנייה, החלטת כבוד רשם ההוצאה לפועל, מר עיסא סעיד, מיום 6/2/11 במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת לעיון חוזר בהחלטה מיום 16/1/11 מהטעם שלא מוכר בדין הליך של עיון חוזר.

3.וייאמר מיד – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים והמסמכים שלפניי, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה בהתאם לתקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן "התקנות").

4.אין תמה כי שומה היה על המבקשת לכלול את כל הנתונים הדרושים בבקשתה להכריז עליה כחייבת מוגבלת באמצעים ובכלל זה את העובדה כי ניתנה בעניינה החלטה קודמת שלא קוימה על ידה. אין די בעובדה שהחלטה בבקשה קודמת נמצאת בתיק ההוצל"פ אלא חובה על המבקשת לציין זאת במסגרת בקשתה. כך גם הטענה בשלב זה כי המדובר בטעות בתום לב לא הוכחה כדבעי, בפרט משהמבקשת לא צרפה לבקשתה את הבקשות שהוגשו במסגרת תיק ההוצל"פ כמו גם ההחלטה מיום 18/5/09 וכשל זה יפעל לחובתה.

חובת הגילוי היא: "ביטוי של עקרון תום הלב וככזו היא מבטאת נורמות של התנהגות מוסרית..." (ראה: ע"א 1064/03, אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון המנוחה פיאמנטה ז"ל (2006)). בכל הקשור למבקשת קבועה חובת הגילוי החלה עליה בחוק ההוצל"פ: "על החייב מוטלת חובת גילוי כלכלית מלאה לא רק באשר לנכסיו, חובותיו והכנסותיו, אלא גם לאלה של קרוביו האמורים" (ראה: י. בר אופיר "הוצאה לפועל - הליכים והלכות" עמוד 429 ואילך). חובה המוטלת ביתר שאת על המבקשת לאחד את תיקיה, כמצוין מפורשות בסעיף 74ד לחוק ההוצל"פ.

לשון אחר: יש ליתן משקל יתר לחובת תום הלב מקום בו אדם מבקש לזכות מיתרונות צו האיחוד (וראה בהיקש מהליכי פש"ר: ע"א 6021/06, פיגון נ' כונס הנכסים הרשמי (2005); פש"ר (חיפה) 12540-01-10, אייל נ' דידי (2011)).

לעניין זה יש לזכור כי כנגד זכויות המבקשת עומדות זכויות הנושים להיפרע את חובם ואינטרס הציבור בהוצאה לפועל אפקטיבית (ראה: ע"א 2097/02, איטונג בע"מ נ' פואד (2003); רצ"פ (חיפה) 3401/08, מ"מ ראמה נ' אל סנארה בע"מ (2009), על האסמכתאות הנזכרות שם; ע"א 2493/10, לבדב נ' בנדל (2011)). מה עוד שבהתאם לתצהיר המבקשת תלויים ועומדים כנגדה 25 תיקי הוצל"פ בסכום כולל של 3 מיליון ₪ (ראה: סעיף 7 לתצהיר מיום 20/4/11 התומך בבקשה לפטור מערבון; וראה גם תגובת המשיב מס' 1).

הגשת בקשות חוזרות חלף קיום החלטות רשמי ההוצל"פ אך מכבידות על המערכת שלא לצורך תוך פגיעה בצד שכנגד ובכלל ציבור המתדיינים הממתין ליומו.

כך גם לפניי חדלה המבקשת מלפרוש את מלוא התמונה ובכלל זה לצרף את הבקשות שהגישה ללשכת ההוצל"פ, על צרופותיה ומכלול ההחלטות בעניינה ובפרט ההחלטה מיום 18/5/09.

כל שיש לפניי הוא תצהיר מיום 20/4/11 שניתן בתמיכה לבקשה לפטור מערבון, על צרופותיו.

5.יחד עם זאת, ההחלטה הקודמת היא מיום 18/5/09 קרי: חלפו כמעט 20 חודשים בין מועד ההחלטה הקודמת לבין הבקשה הנוכחית, כאשר נטען על ידי המבקשת (טענה שלא נסתרה על ידי המשיבים) לשינוי נסיבות.

מהמסמכים שלפניי עולה כי בשלב זה המבקשת (ילידת 16/5/73) מיוצגת על ידי הסיוע המשפטי, ובהתאם לאמור בתצהירה מיום 20/4/11 היא אם חד הורית לקטין בן 10; היא מתגוררת בדירה שכורה מכוח חוזה שכירות מיום 1/1/11 ומשלמת דמי שכירות בסך של 1,700 ₪ (חוזה השכירות צורף); היא מתקיימת מגמלת הבטחת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי העומדת על סך של 2,733 ₪ נכון לחודש מרץ 2011 וקצבת ילדים בסך של 165 ₪ (צורפו אישורי זכאות ופירוט תשלומים מהמל"ל); יש לה חוב לעירייה בסך של 9,000 ₪ וחוב לחברת 012 בסך של 2,398.17 ₪ נכון ליום 7/12/10 (צורפה התראה); והיא סובלת מבעיות בריאותיות (צורף ביקור אצל אורטופד מיום 9/1/11 על פיו ב-CT עמ"ש מתני שבוצע ביום 28/9/10 נמצא בלט דיסקאלי עם לחץ על השק הטקאלי בגובה L4-5, המבקשת הופנתה למרפאת כאב והומלץ לשקול טיפול כירורגי).

בנסיבות אלה, מן הראוי לקיים חקירת יכולת על מנת לבחון את יכולתה של המבקשת לעמוד בתשלומים שנקבעו בהחלטה מיום 18/5/09 ולחלופין, לקבוע צו תשלומים התואם את יכולותיה הכלכליות כפי שיתבררו במהלך החקירה.

אין צורך להכביר מילים בדבר חשיבות חקירת יכולת, כאמור ב-בר"ע (ת"א) 1229/02, חיון נ' שטראוס שיווק בע"מ (2002):

"דעתי היא כי ראשי ההוצאה לפועל אינם חייבים לבצע חקירות יכולת פרונטאליות בכל מקרה שהם דנים בו. הם רשאים לתת צווי תשלום, גם ללא חקירת יכולת, לפי סעיפים 68 ו-69(א)(ב) לחוק ההוצאה לפועל אולם, יחד עם זאת, ראוי לזכור כי משקלה של חקירת היכולת עלה, במידה ניכרת, בעשור שעבר מאז ניתן פסק דין פר"ח ועד היום. בעשור זה הקנה המחוקק לחקירת היכולת מעמד חשוב שלא זומן לה בעבר...".

(וראה גם: ד. בר-אופיר "הוצאה לפועל-הליכים והלכות", מהדורה שביעית - 2009, עמוד 448 ואילך).